החלטה בתיק בש"א 1667/06

1.         זוהי בקשה למתן רשות להתגונן.

המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), הגיש נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר, ע"ס 5,482,171 ש"ח, בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונה של המבקשת מס' 1 (להלן: אגי), אשר לא נפרעה. עיקרו של החוב נוצר בעקבות העמדתה של הלוואה שניתנה לאגי ביום 20.4.05, על פי הסדר לפריסת חוב שנכרת בין הצדדים, לפירעון מיידי, בשל אי עמידתה של אגי בתשלומי ההלוואה.

המבקשים מס' 2-3 נתבעו כערבים לחובותיה של אגי על פי כתב ערבות לאבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום.

עוד נטען כי הבנק אפשר למבקשים, פעם אחר פעם, להסדיר את חובם, והגיע עמם להסדרי פשרה מיום 28.6.01, מיום 17.9.03 ומיום 2.12.04, נספחים ט'-יא' לכתב התביעה, בגדרם הודו המבקשים במלוא חובם למשיב וויתרו על כל טענה בגינו.

2.         המבקשים עתרו למתן רשות להתגונן. את הגנתם הם סומכים, כלשונם, על שני נדבכים:

הנדבך האחד, הכחשת סכום החוב. לטענתם, כלל לא ברור כיצד הגיע הבנק לסכום החוב הנטען על ידו, כיצד הצטבר החוב, ואלו ריביות נגבו, ואף לא צורפו לתביעה מסמכים שיש בהם להעיד על כל אלה. המבקשים ערים להלכה המכשירה הגשת התביעה לדיון בסדר דין מקוצר באופן בו הוגשה, אולם טוענים כי יש ליתן להם רשות להתגונן על מנת שניתן יהיה לברר את סכום "החוב האמיתי" בחשבון.

הנדבך השני, טענות קיזוז הנסמכות על שתי פרשיות בהן גרם הבנק לאגי, על פי הנטען, נזקים כבדים, המקימים למבקשים זכות קיזוז:

פרשת הערבות הבנקאית - לטענת המבקשים, הפסידה אגי במכרז בשל רשלנותו של הבנק ונגרמו לה בשל כך נזקים כבדים. על פי הנטען, במהלך חודש אוגוסט 1999, פרסם משרד הבינוי והשיכון מכרז לבניית 356 יחידות דיור בשבעה מתחמי משנה במעלה אדומים. אגי פנתה אל הבנק, העבירה לעיונו את נוסח הערבות הבנקאית אשר נדרשה בתנאי המכרז, וביקשה כי יכין עבורה את הערבות הבנקאית הנדרשת לשם השתתפות במכרז. בדיעבד נתברר כי הבנק התרשל התרשלות חמורה בניסוח הערבות הבנקאית וערך ערבות אשר איננה תואמת את דרישות המכרז. בשל כך, ואף שהצעתה של אגי הייתה הזולה ביותר מבין ההצעות במכרז, נפסלה הצעתה על הסף בשל הפגמים שנפלו בנוסח הערבות. אגי, בניסיון לצמצם את נזקיה, טענה כלפי וועדת המכרזים כי אין בפגמים שנפלו בנוסח הערבות כדי להצדיק פסילת הצעתה, ואף פנתה לערכאות בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו היא-היא הזוכה במכרז. ביום 14.3.00 ניתן פסק דין בו נדחתה תובענתה, תוך שנקבע כי בנוסח הערבות הבנקאית נפלו שני פגמים מהותיים, בגינם נפסלה הצעתה בדין: האחד, תיקון ע"י מחיקה בטיפקס בלא חתימת מורשי החתימה של הבנק לצידה, והשני, תוספת דרישה להסכמת הלקוח שהוספה בסיפת כתב הערבות. כן נפלו בערבות מספר פגמים טכניים נוספים.

בעקבות פסילת הצעת אגי, טוענים המבקשים, נגרמו לאגי נזקים בגין אובדן רווחים, בסך של 3,845,511 ש"ח.

פרשת בנק דיסקונט למשכנתאות - לטענת המבקשים, עשה הבנק שימוש פסול בכוחו על מנת לגרום לבנק אחר המצוי בשליטתו, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, לעצור את הלווי הבנקאי אשר נתן לפרויקט אחר של אגי, שלא כדין, וכאמצעי לחץ על מנת לכפות על אגי להודות בחובות הנטענים ע"י הבנק ולוותר על טענותיה כלפיו.

על פי הנטען, בשנת 2002 זכתה אגי במכרז לבניית 38 יחידות דיור במעלה אדומים. בשלב הראשון של הפרויקט רכשה אגי את המקרקעין, באמצעות מימון שעיקרו הועמד לה ע"י בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק למשכנתאות"). על פי הסיכום עם הבנק למשכנתאות, היה האחרון אמור להעביר לאגי בהמשך גם את המימון הדרוש לשם הקמת יחידות הדיור. משהוכשרו התנאים לשלב זה של הפרויקט, ומשפנתה אגי לשם קבלת המימון הדרוש לבניית יחידות הדיור, סירב הבנק למשכנתאות, בעקבות התערבותו של הבנק, להעמיד לה את המימון הדרוש אלא אם תיאות לחתום על "הסדר סילוק חוב" עם הבנק, להנחת דעתו של הבנק למשכנתאות. יתר על כן, חרף העובדה כי מדובר בשני בנקים שונים, איים הבנק למשכנתאות על אגי, בהוראתו של הבנק, כי אם זו לא תמציא  לו אישור על הסדר לסילוק החוב לבנק, תעמוד ההלוואה שניתנה לאגי לצורך רכישת המקרקעין לפירעון מיידי, על אף שאגי עמדה בתנאי המימון במלואם (ראה נספח ח' לבקשה. כן ראה הודאתו של הבנק בהתערבותו למניעת המשך המימון לאגי על מנת להבטיח השבת הכספים שהלווה לאגי, וכן במסירת מידע לבנק למשכנתאות, בס' 50, 55, ו-56 של תגובת הבנק לבקשה לפטור מאגרה בת"א 8044/06, נספח ט' לבקשה).

לטענת המבקשים, דרישתו של הבנק למשכנתאות, בהוראתו של הבנק, להסדרת החוב לבנק כתנאי להעמדת מימון המשך נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד להסכמות הצדדים, ובשלב בו לא היה ביכולתה של אגי לאתר בנק אחר שיהא מוכן ללוות את הפרויקט. הבנק, יחד עם הבנק למשכנתאות, מנע שלא כדין, את העמדת מימון ההמשך שאגי נזקקה לו, והכל רק על מנת לכפות על אגי להסכים לדרישותיו של הבנק, ועל מנת שתוותר על טענותיה כלפיו. בנסיבות שנוצרו, בהעדר אלטרנטיבה אחרת למימון המשך הפרוייקט, ועל מנת להציל את הפרוייקט ולהשלימו, לא נותרה לאגי כל ברירה אלא להיכנע ללחץ הכלכלי שהפעיל עליה הבנק, ולהיענות לדרישותיו. בשל כך, חתמה אגי, ביום 17.9.03, על "הסדר חוב" עם הבנק, בגדרו וויתרה על כל טענותיה כלפי הבנק בקשר לרשלנותו בהוצאת הערבות הבנקאית (ס' 6.3 להסכם). גם לאחר שנחתם ההסכם להסדרת החוב, המשיך הבנק והתמהמה במתן האישור הדרוש לבנק למשכנתאות לשם מתן מימון ההמשך. רק ביום 6.11.03 ניתן האישור, נספח י"ח לבקשה, ובעקבותיו נחתם בו ביום הסכם בין אגי לבין הבנק למשכנתאות, שעניינו מתן מימון המשך לאגי לצורך בניית יחידות הדיור. בהמשך הוסיף הבנק וכפה על אגי, ביום 2.12.04, לחתום על הסדר נוסף המחליף את ההסדר מיום 17.9.03, תוך ניצול תלותה של אגי בבנק למשכנתאות לשם קבלת המימון.

משחדלה הכפייה הכלכלית, עת הגיע הפרוייקט לשלבי סיום מתקדמים ואגי לא נזקקה עוד למימון הבנק למשכנתאות, הודיעו המבקשים לבנק כי ההסכמים עליהם נכפו לחתום בטלים, וכי הם עומדים על תשלום פיצוי מן הבנק בגין הנזקים שגרם.

המבקשים טוענים כי הבנק ניצל את כוחו לרעה ועיכב לאורך חודשים את מתן מימון ההמשך לאגי, ע"י בנק אחר, בחתימה על הסדר חוב, אף שלא היה כל קשר ענייני בין השניים. בכך, כך נטען, הפר הבנק את חובת תום הלב, את חובת האמון ואת חובת הזהירות המוטלות עליו ביחסיו עם אגי. עוד הפר את חובת הסודיות המוטלת עליו, בהעבירו מידע לבנק למשכנתאות באשר למצב חשבונה של אגי בבנק. במעשיו ביצע הבנק גם עוולה של גרם הפרת החוזה שבין אגי לבנק למשכנתאות, התנייה אסורה של שירות בשירות, הפרה של ס' 10 לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, ועוד. בשל פרשה זו, כך נטען, נגרמו לאגי נזקים בגובה 4,874,756 ש"ח (וראה פירוט הנזקים בס' 79-91 לבקשה).

המבקשים טוענים, אפוא, לקיזוז נזקיהם בסך כולל של 8,720,267 ש"ח מחובם לבנק.

3.         בעת הדיון בבקשה, נתברר כי ניתן צו פירוק בעניינה של אגי, וכי מונה לה מנהל מיוחד. לאור זאת, נתקיים הדיון רק ביחס לבקשתם של המבקשים מס' 2 ו-3.

4.         נתבע יהיה זכאי למתן רשות להתגונן אם יש ביכולתו להראות כי בידו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק. אם הראה הגנה לכאורה, להבדיל מ"הגנת בדים", אין בודקים בשלב זה האם יעלה בידו להוכיח את טענותיו, ואין בודקים את טיב ראיותיו. בקשתו למתן רשות להתגונן תידחה "רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41    (2004), ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ניתן ביום 1.5.06). יחד עם זאת, אין הנתבע יוצא חובתו ע"י העלאת טענות כלליות בתצהירו ועליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות הגנתו.

"הנדבך" הראשון בהגנת המבקשים איננו מעלה הגנה אפשרית, גם לא בדוחק. טענות המבקשים המשיגות על גובה החוב נטענו בעלמא, וללא כל פירוט. אין בטענותיהם הכלליות של המבקשים, בכל המתייחס לגובה החוב הנטען ע"י הבנק, כדי לזכותם ברשות להתגונן.

אשר לטענות הקיזוז. אלה מתבססות על שתי פרשות כפי שפורטו לעיל. באשר לפרשת הערבות הבנקאית, אין בזו כדי להקים טענת קיזוז למבקשים. פרשת הערבות הבנקאית הפגומה נתרחשה בשנת 1999, ופסק הדין הקובע את פגמי הערבות ניתן כבר ביום 14.3.00. למעלה משנה לאחר מועד זה, חתמו המבקשים, על הסכם עם הבנק מיום 28.6.01, נספח ט' לכתב התביעה, בו אישרו את גובה חובותיה של אגי לבנק, כ"פשרה גמורה וממצה (תוך ויתורים הדדיים)", ואישרו כי אין להם כל טענות או תביעות כלפי הבנק (ראה ס' 4 ו-7 להסכם). ויודגש כי ביחס להסכם זה, בניגוד לשני ההסכמים הנוספים, לא נטענה בתצהיר המבקשים כל טענת כפיה ולא קמה מחלוקת על תוקפו. טענתו של המבקש מס' 2, שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, כי גם הסכם זה נחתם בכפיה, שנטענה על דרך הסתם ללא כל פירוט או הבהרה, איננה יכולה לבוא במקום טענה מפורטת וערוכה כהלכה (והשווה לטענות הכפייה כפי שהועלו בתצהירו הארוך והמפורט של המבקש 2). משלא הועלתה כל טענה או הסתייגות ביחס לתוקפו של הסכם זה, יש לדחות, כאמור, את טענת המבקשים לקיזוז ככל שהיא מתבססת על פרשת הערבות הבנקאית. יוסף כי גם אם היה בפרשה זו כדי להקים למבקשים עילת תביעה כלפי הבנק, ספק אם יש בה כדי להקים למבקשים זכות קיזוז אל מול חובם לבנק (וראה הדיון בסוגיית הקיזוז להלן).